את מקצועית בתחומך,
עברת הכשרות רבות,
כן, גם בתחום ההתפתחות האישית,
העברת הרצאות , לימדת ואף הכשרת אחרים,
ולמרות זאת,
למרות כל הכישרון, הידע והניסיון שצברת,
את מוצאת את עצמך,לא מעט,
במצב שבו הקול שלך הולך ומצטרד,
הולך ונחלש,
את מרגישה מאמץ בגרון,
מאמץ בעת הדיבור,
מחנק, אולי רעד, או קיטוע,
את מגבירה את קולך,
משתמשת באינפוף ,
כדי להתגבר,
ואולי כדי להתעלם,
מן המצוקה המתעוררות בתוכך,
את מאמינה שזה יחלוף כמו שזה בא,
והנה, עוברות להן שעות,
לעיתים ימים,
ואת- אינך חולה,
אך מרגישה חסרת אונים
מול התופעה הלא רצויה,
את יודעת שעלייך למלא את חובתך
כלפי הקהל הממתין לך
ואינך מרשה לעצמך לעצור,
להרפות,
כי ההצגה ממשיכה,
החיים זורמים,
חייבים להמשיך ויהי מה.
מה את עושה?
אז את נעזרת בתכשירים,
תרסיסים, משקאות חמים,
זה בהחלט יוצר הקלה ,
הקול בכל זאת מתחיל להישמע,
אך בגוף החוויה היא -
טלטלה!!!
איך יכול להיות.!
איך אפשר אחרת.!
עלי להמשיך.!
הייתי שם...
חוויתי על בשרי את ההדיפה של כל ההבנות.
המטלות, המחויבויות ,האחריות, הקהל,
תלמידים , מטופלים ,וגם אחרים
כל אלו היו מעל לכל .
בקולי בחרתי לטפל ...בהזדמנות,
כשיהיה זמן.
כשיהיה פחות עומס.
הבנתי , שעלי לעצור כאן,
גיליתי, שעם כל הידע וההבנה,
כאשר שוב ושוב לא נתתי דעתי על קולי,
למעשה מה שקרה הוא, שבגדתי בעצמי .
קולי הוא הביטוי לחלקי העצמי .
ההתעלמות והדחיקה של המצוקה של קולי
מלמדת על הרגל
של התנהלות מתעלמת מעצמי ומצרכיי.
האם את מכירה את המצב הזה ?
ברגע שאנו מוכנים להכיר בכך-
אנו כבר בתחילתה של דרך,
שהינה מסע פנימה אל העצמי שבתוכנו,
הקול מתחיל בך,
בכל מה שמתחולל בך,
אם את מוכנה להכיר בתחושות העולות מתוכך,
הפיזיות והרגשיות,
אם את מאפשרת הקשבה, נוכחות ,
מוכנה להתמסר לכך,
אז את בעצם מאפשרת לעצמך
לשחרר קוליות עמוקה מתוכך.
בעקבות זה,
את גם מניעה תהליכים פנימיים,
המאפשרים לך להשמיע יותר ממי שאת, מתוכך,
ממליצה לך להתחיל כבר עכשיו,
לגלות מה בקולך מבקש ממך התייחסות,
כי *הקול מתחיל בך*, בתוכך
והוא עולה ומבקש אותך כולך.
להתחבר אל כל קולך, לפתוח ולשחרר
באהבה
דבורה אירית