לְגַלּוֹת אֶת הָאוֹר

[{"id":"2ce363d4-a4d9-4b10-9257-91e30226c247","type":"header_quote","quote":" \"לִזְכֹּר אֶת הַנִּשְׁכָּח וְלִשְׁכֹּחַ אֶת הַנִּזְכָּר\" ","author":" ספר סתרי תורה רבי אברהם אבולעפיה, המאה ה13 ","fontSize":"3xl","fontFamily":"serif"},{"id":"efa43f88-e56f-47bd-bfe6-5acc09a17ebf","type":"text","content":" תורתו של המקובל אבולעפיה הולכת ותופסת מקום מהותי הולך וגדל בשנים אחרונות בחיי ומשפיעה רבות על העשייה שלי הן בתהליכים האישיים והן המקצועיים בתחום הריפוי בקול, הדיבור והביטוי. רבי אברהם אבולעפיה הינו מקובל מהמאה ה13, אשר נודע בדרכו הקבלית המהפכנית, החורגת מהמוכר, ואשר עוררה סערות בעולם התורה והקבלה, עד לחרם גדול כנגדו מצד רבנים וקהילות יהודיות לאורך שנים רבות. עם זאת הוא עורר עניין וסקרנות רבה בקרב חכמים רבים, אשר בחנו את הדברים שכתב, והיו כאלו שאף ציטטו בכתבים שלהם קטעים ממשנתו , כגון: חיים ויטאל ב\"שערי קדושה\", חלק ד המדבר על הנבואה, חלק שהוסתר שנים רבות ורק בשנים האחרונות התפרסם בהוצאות החדשות של הספר. ר' אברהם אבולעפיה היה נחוש לעורר את המודעות לכך, שבכל אדם טמון אור השם יתברך, בקולו, בדיבורו, ובכל איברי גופו. משמע, בכל אדם טמון הידע לו הוא נצרך במהלך חייו, ועל האדם לפעול בדרכים שונות וייחודיות ,שהוא מציע לו, אשר יחברו אותו אל מהותו האלוהית הטמונה בו. מהות זו, המעניקה לו את החיבור אל ידיעת השם יתברך, למעשה משחררת אותו מכל תלות בידע חיצוני, מן הצורך לזכור ידע נרכש, או מן הצורך להיות קשוב לאישורים חיצוניים. בספרים שכתב מלמד אבולעפיה באופן שיטתי, את הנדרש מהאדם כדי להגיע לכך. הוא מלמד את האדם את יסוד ההיזכרות הראשונית עם הבורא, דרך שיטות הפירוק, גלגול הצורות, הרכבת צירופים, תוך שימוש ייחודי בגימטריות, בחיבור אל צירופי שמות הקודש ובאמצעות מדיטציות שונות , המלוות בהנחיות מדוקדקות והמכונות אצלו בשם \"הזכרה\", מלשון היזכרות. ","title":"הַקְדָּמָה","titleAlign":"right","titleBold":true,"subtitle":"רבי אברהם אבולעפיה (המאה ה-13)","subtitleAlign":"right","subtitleBold":false},{"id":"839870fd-9ee4-4fd4-8914-2171a4fc38eb","type":"quote","quote":" רַבְּךָ הוּא לִבְּךָ וֶאֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבְּךָ ","author":" ספר החשק / חלק ב' סימן ה' עמוד ע\"ב ","fontSize":"2xl","imageUrl":"https://hjhagwizczrdpzvriahk.supabase.co/storage/v1/object/public/post-images/rectangular-1776329964794-0.webp","imageAspectRatio":"portrait","aiName":"אלוהיך בקרבך"},{"id":"58d37e7a-bd49-418b-87bd-b184ee4c8904","type":"text","content":" \"רַבְּךָ הוּא לִבְּךָ וֶאֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבְּךָ\" ספר החשק / חלק ב' סימן ה' עמוד ע\"ב הוא משפט מאוד מוכר וידוע של אבולעפיה, המאפיין את השפה ה\"אבולעפיונית\", שבה הוא קובע כי בנקודת החיבור של האדם לתכליתו , הוא יוכל לחוות את האלוהי בקרבו ויתן דעתו לכל מה שעולה מתוך הלב שלו עצמו. זהו רעיון שהוא מפתח וגם מוביל את הדרך למימושו. הוא מוסיף ומרחיב את הרעיון וכותב, שבעקבות הגילויים האלו בתוכו - \" לא תצטרך ...להטריח עצמך לבקש ספרים, או חברים, או רבנים ללמדך מה שיחסר לך מן החכמה, כי רבך הוא לבך, ואלוהיך הוא בקרבך ,ושאלהו בכל העניינים - והוא יענה לך בכל עניין ועניין כראוי\". התכלית הנעלה בשיטתו של אבולעפיה היא להוביל את האדם ליצור התמרה מהדיבור האנושי, הטבעי, אל הדיבור אלוהי, הנובע מתוך חיבור אל רצון אמיתי, כוונה עמוקה ובחירה מהותית בדרך זו.הנחת היסוד היא ,לדבריו היא כי כל אדם הוא בעל יכולת להיות בעל דיבור אלוהי, עם פוטנציאל נבואי, אשר רוח הקודש תדבר בו , ודרכו. ","title":"עֶקְרוֹנוֹת בְּמִשְׁנָתוֹ","titleAlign":"right","titleBold":true,"subtitle":"","subtitleAlign":"right","subtitleBold":false},{"id":"eac4e278-ea96-4d20-8e48-ae1930c17db2","type":"image_caption","imageUrl":"https://hjhagwizczrdpzvriahk.supabase.co/storage/v1/object/public/post-images/rectangular-1776329467097-0.webp","imageAspectRatio":"landscape","caption":"","caption2":"","imageFocalPoint":"50,50"},{"id":"3dbfbbce-032c-4803-9267-e45612bd1bbb","type":"reveal_button","buttonText":"המשך לקרוא","styleId":"pill-filled","buttonColor":"#b5851c","textColor":"#ffffff","align":"center"},{"id":"569e6090-e89d-430e-b9f5-469bb95d9a5c","type":"text","content":" עיקרון אחר וחשוב בדרכו של אבולעפיה המעיד על חידוש עצום המתאים לימינו העכשוויים הוא העיקרון של התרת קשרים וכבלים מכל המוכר והידוע לנו , כגון: אמונות, מחשבות, רגשות, מושגים ,ידע. לנסות להתיר את הקשרים, ההבנות הידועות, ההקשרים, עוד ועוד על מנת לגלות את החדש, מתוך יגיעה, התבוננות ,בחינה מחדש. הוא מביא דוגמאות רבות מן הפסוקים בתורה, ומוכיח איך ניתן להרחיב את התודעה ולגלות משמעויות חדשות, תשובות והנחות יסוד רחבות, משמעותיות, הפותחות פתח להתנהלות חדשה ולהתפתחות רוחנית נעלה יותר, הנזכרת אצל אבולעפיה כ\"השגה\", זו שמתוך מתוך מחשבת הלב. בספר אור השכל – חלק ו' \"כל מי שיש בידו שום קבלה מידיעת השם ,... צריך שלא תתבהל נפשו על מה שיראה בספר זה.\" \".... ומתיר קשרים, ייגע עד שיבין כוונתי\". כהמשך לרעיון של הרחבת התודעה האלוהית, מעלה אבולעפיה עיקרון חשוב נוסף, שיתמוך ביכולתו של האדם לגלות ולהתגלות , לזכור ולהיזכר. את העיקרון הזה הוא מביא בספר \"סתרי תורה\" : עיקרון ההיזכרות והשכחה . שמעבר לכך שהוא אכן נועד לאפשר התפשטות מאחיזה של הנלמד, הידוע, הנזכר, חשוב לציין, בד בבד נדרשת מהאדם יכולת הבחנה מדוייקת : 1. בין מה שראוי לזכור ובין מה ראוי לשכוח 2. בין הכוונה הפנימית לבין הזיכרון החיצוני . כלומר, על האדם המבקש להרחיב תודעתו, להכיר בתוכו מה באמת מפעיל אותו, מה משפיע ומהדהד ומניע אותו, האם זה הלימוד החיצוני, הידע החיצוני, או ההתכוונות הפנימית, הכוונה? עליו לבחון עצמו עם השאלה מה ראוי להיזכר בו כדי להתקרב לאלוהי ומה ראוי להישכח, כי אינו מקדם עוד את האדם לתכליתו. ואיך עליו לשחרר את האחיזות בזיכרון החיצוני, ולהיעזר ביסוד השכחה כדי לפתוח פתח להרחבת התודעה האלוהית . \"והכוונה האמיתית בכל אלה העניינים הנזכרים ובכל מה שדומה להם היא כוונה אחת לבד , והיא: \"לִזְכֹּר אֶת הַנִּשְׁכָּח וְלִשְׁכֹּחַ אֶת הַנִּזְכָּר \" ( ספר סתרי תורה , חלק א' / אורח חיים, ע\"מ מ\"ו) ","title":"","titleAlign":"right","titleBold":true,"subtitle":"","subtitleAlign":"right","subtitleBold":false},{"id":"41c013bf-3138-4f2a-8f63-8a71ce457da1","type":"text","content":" הוא מביא דברים על נושא הקול, מוצאו, חשיבות המיקום ממנו יוצא הקול, על סוגי הקול והדיבור, וכן גם על נושא הרוח והנשימה. הקול הינו שער לכניסת הרוח והשפעת הדיבור. תחילה אבולעפיה מביא את הרובד הפיזי של הקול, שאנו משמיעים בעת פתיחת הפה שלנו, והיוצא מנקודה פיזית מסוימת בגוף שכולנו מזהים, והיא, איזור הגרון, וכך כותב אבולעפיה בספרו מפתח הרעיון דף מ': \"וְדַע שֶׁהַקּוֹל הַיּוֹצֵא מִן הַגָּרוֹן ...\" - ומוסיף הערות הנוגעות לתנאים הנדרשים לקול שלנו כך שישפיעו על האיכות שבה הקול שלנו יישמע והם: הַלַּחוּת וְהַזַּכּוּת של הגרון ,כפי שאנו מכירים, ו הרוח - אותה הרוח , האוויר, שעלינו להכניס ולהוציא בכל פעם שאנו מדברים : \"וּלְפִי לַּחוּת הָרִיצָה ו זַּכּוּת הַגָּרוֹן יִהְיֶה קוֹל הַמִּדְבָּר...וְלֹא יְדַבֵּר שׁוּם מִדָּבָר בִּלְתִּי פְּתִיחָתוֹ, לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ רוּחַ וּלְהוֹשִׁיב אֵלָיו רוּחַ\". הוא מחלק את האיכויות הקוליות לשלושה סוגים עיקריים והם: קול גדול , קול בינוני וקול דממה . וכותב: \"...נֶחֱלָק לַחֲלָקִים רַבִּים אַךְ עִנְיָנָם ג' חֲלָקִים. והֵם: קוֹל גָּדוֹל וְקוֹל דְּמָמָה וְקוֹל בֵּינוֹנִי \". אחרי שהכין אותנו והסביר לנו על המוצא הפיזי של הקול, על הגורמים המשפיעים על איכותו, ועל איכות הרוח הנכנסת ויוצאת המשפיעה על הקול, חשוב לו להעיר נקודה חשובה מאוד, המסבירה לנו את מהות הפעולה היוצרת את אותו הקול ומה השפעתה. הוא אומר כי הקול אינו מהות חומרית \"הַקּוֹל אֵינוֹ גּוּף בָּרוּחַ \"- והוא נוצר כתוצאה מ: \"הַכָּאַת אֵיבָר בְּאֵיבָר\"(מפתח הרעיון דף מ'א). ועוצמתו של הקול מושפעת מעוצמת ההכאה של מיתרי הקול זה בזה, (מפגש שני מיתרי הקול) \"וּלְפִי הַהַכָּאָה יִהְיֶה הַקּוֹל- אוֹ קָטָן אוֹ גָּדוֹל\" כאן מציין, כי ישנו גורם משמעותי נוסף, המשפיע על איכות הקול העוברת דרכנו - זו הדרך, המסלול, בו עובר הקול- המקום. המיקום. והרי ידוע לנו כי גופנו נברא מלכתחילה כשהוא עשוי מֵחֲלָלִים וּנְקָבִים , כמו מערות והרים, כפי שמופיע בתפילת \"אשר יצר את האדם וברא בו חללים חללים נקבים נקבים...\" מכאן, שגם איכות הקול של האדם אכן מושפעת ממבנה זה וניכרת באופי הייחודי של קולו. הוא מדגיש את האופן הניסי שבו דווקא הנקבים הם אלו המאפשרים לאדם להיות ייחודי בקול הרוח הזכה השוכנת בו. שהרי בכל חפץ דומם שבו יהיו נקבים -יתנדף האוויר ממנו , ואילו אצל האדם עובדה זו הופכת ליתרון, בזכות האוויר הרוחני , הנכנס בו ועובר דרכו טרום הדיבור והמילים, המאפשר איכות אוויר זכה יותר, בדומה לכינור, כלי מיתר, בעל תיבת התהודה החלולה, המפיק צליל זך. \"וְיָדוּעַ שֶׁהַמָּקוֹם הֶחָלוּל אוֹ הַמְּנֻקָּב , הַקּוֹל נִשְׁמָע בּוֹ יוֹתֵר זַךְ , מִפְּנֵי זַכּוּת הָאֲוִיר הָרוּחָנִי הַנִּכְנָס בּוֹ, כְּמוֹ הַכִּנּוֹר וְהַדּוֹמִים לָהֶם, מִכְּלֵי הַזַּמָּר הַמּוֹלִידִים קוֹל בְּלֹא דִּבּוּר כְּלָל\" (המשך) \"אַחֲרֵי שֶׁתֵּדַע שֶׁגּוּף הָאָדָם כֻּלּוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים וּמִזֶּה תָּבִין אֵיךְ הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בַּגּוּף הַנָּקוּב וְהֶחָלוּל -הַמּוֹלִיד הַדִּבּוּר - זֶהוּ דֶּרֶךְ הַקּוֹל \" וזוהי האיכות הקולית עליה מדבר ר' אבולעפיה כשמביא את דיבורו של משה כדוגמא, כדי לעודד אותנו לכך, שכל אחד יכול להגיע לדרגה של יכולת להשמיע בקול שלו איכות של דיבור אלוהי בדומה למשה רבנו : \"וּמִזֶּה הַסּוֹד תָּבִין מָה הָעִנְיָן \" מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל\"- בְּקוֹלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה .\" ","title":"","titleAlign":"right","titleBold":true,"subtitle":"","subtitleAlign":"right","subtitleBold":false,"aiName":"הקול והנשימה"},{"id":"6c649c47-5b17-4487-b9d7-b0bca3a4d50d","type":"image_caption","imageUrl":"https://hjhagwizczrdpzvriahk.supabase.co/storage/v1/object/public/post-images/rectangular-1776329743976-0.webp","imageAspectRatio":"landscape","caption":"","caption2":"","imageFocalPoint":"48,1"},{"id":"9ff3f680-1c33-4937-a25b-2a371aa7ce09","type":"reveal_button","buttonText":"המשך לקרוא","styleId":"pill-filled","buttonColor":"#b5851c","textColor":"#ffffff","align":"center"},{"id":"829ff68f-d093-418a-8f5b-14093a3b88c2","type":"text","content":" \" ","title":"","titleAlign":"right","titleBold":true,"subtitle":"","subtitleAlign":"right","subtitleBold":false,"aiName":"הקול והנשימה"},{"id":"e1845911-c5ed-472a-9a73-dbf109d08014","type":"text","content":" אבולעפיה מחבר בין הקול לדיבור, ובין איכות הקול המשפיעה על איכות הדיבור. על פי אבולעפיה, ישנה הבחנה בין סוגי הדיבור הקיימים, המושפעים מאיכות הקול הפנימי המתקיים באדם. להלן מסווג את הקול לשני סוגים עיקריים נוספים :(מעבר לחלוקה הראשונית) קול מדבר - לעומת קול רוחני, קול פנימי - לעומת קול חיצוני. כאן נכנסת המהות המחברת בין הקול, הרוח והדיבור, ועל כך כותב אבולעפיה בספר אור השכל -חלק ד: \"וְאָמַר: קוֹל וְרוּחַ וְדִבּוּר - זוֹ הִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ \".... ומדגיש את מהות רוח הקודש, המיוחסת כדבריו לשילוב שבין הקול, הרוח והדיבור . הוא מביא ציטוט מספר תהילים, עליו הוא מבסס את הדברים הבאים: \" בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם\"(תְּהִלִּים ל\"ג ו) ובפסוק הזה הוא בעצם מאיר לנו בהרחבה נוספת את הסיווג הקולי הקודם, ואומר: הדיבור הראשון -ה פנימי - הוא רוח הקודש - בִּדְבַר ה' והדיבור השני - החיצוני- הוא הכוח הדיברי - וּבְרוּחַ פִּיו . זו הרוח שהפיח ה' באדם. וסוד \"וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה \"- תרגום: \" וְהַוַּת בָּאָדָם לְרוּחַ מְמֻלְלָא \" אם כך, מה שאנו מכנים רוח הקודש – הוא אותו קול פנימי , מהותי, על פי אבולעפיה, ואילו הסוג האחר הינו ה קול הדיברי ,אותו מכנה אבולעפיה בשם קול חיצוני , משמע – אותו הקול שאנו משמיעים החוצה, ושומעים אותו כ- דיבור הרגיל . בספר מפתח הרעיון דף מא-מב ר.אבולעפיה מבהיר לנו גם את תפקידהם של האיברים השונים בעת הוצאת הקול והדיבור,ואת החשיבות העצומה של הלב המבין , זה אשר למד את רוח הדברים, שהיא בעצם הקול , אותה המהות הפנימית של הלשון, המשמשת לדבר בה טוב, אשר בעקבות כל אלה נטמעת בו השגה , זו ההבנה העמוקה, המאפשרת לאדם להבדיל בין טוב לרע, בין אמת לשקר . ומן הקול אל ה דיבור הנשמע , בעקבות הקול. אבולעפיה מסביר על נקודה מהותית והיא - החשיבות שיש לציור הדיבור ב לב המדבר . \" צורת הדיבור , אלמלא שהיא מצויירת בלב המדבר ,לא היה יכול להוציא הדיבור לפועל לדבר בו...\" - כלומר, כדי שאדם יוכל להוציא מן הכוח לפועל את דיבורו, עליו לצייר בליבו את הדיבור שהוא עומד להשמיע בפיו, שאם לא כן, לפי דבריו, הדיבור לא יוכל להתממש. מן הסתם הכוונה היא לדיבור שיש בו ממש ולא להג, או דיבורי סרק. ומוסיף עוד נקודות על אותם האיברים, הפועלים לתועלת ותורמים בפעולתם גם הם למלאכת הדיבור בעת מעשה, כגון : הלשון, העיניים, הידיים, זרועות, רגליים. בספר מפתח הספירות - פרשת וזאת הברכה הוא כותב על החיבור לנשימה. ואומר, כי האדם המבקש את אור השם, נדרש , על פי אבולעפיה, להכיר באופן מוחלט את דרכה של הנשימה העוברת דרכו, להתבונן בכניסת האוויר וביציאתו, בשינויים המתחוללים בה, אם במשכי הזמן, בעוצמה, במהירות, במיקום, ויש כאן בעצם בקשה מהאדם, ליצור נוכחות מתבוננת וקשובה, הנדרשת לו במיוחד בעת יישום \"ההזכרה\"-המדיטציות על שמות הקודש. אך ניכרת כאן הזמנה לפתח הקשבה והתבוננות של המתהווה ברגע. הוא מציין כי הרוח האווירי, היא נשמת רוח החיים, אשר ננפחה באדם בעת בריאתו, והיא- אותה רוח החיים, בעצם תלויה בנשימה של האדם. משמע, רוח החיים קשורה בנשימה. אבולעפיה משווה קשר זה גם לקשר המתקיים בין האות לניקוד, אשר בעת ה\"הזכרה\" הן נדרשות להישמע יחדיו, בו זמנית. \"דְּעוּ בֶּאֱמֶת, שֶׁכָּל מִי שֶׁעָלָה בְּדַעְתּוֹ לָבוֹא אֶל חֲדַר הַשֵּׁם ,עַד שֶׁיַּכִּירֵהוּ מֵעַצְמוֹ הַכָּרָה אֲמִתִּית כְּפִי כֹּחַ הָאֱנוֹשׁוּת. צָרִיךְ שֶׁיָּשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ וְיְעַיֵן בְּנִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים הַנְּפוּחָה בְּאַפּוֹ. וְיִשְׂתַּכֵּל בָּהּ בְּצֵאתָהּ וּבְּבוֹאָה מִשְּׁלֹשֶׁת הַחוֹרִים הָעוֹנִים אֶל הַגָּרוֹן וְשֶׁהֵם עֲנָפִים מִמֶּנּוּ... \" מִפְּנֵי שֶׁבַּנְּשִׁימָה תְּלוּיָה רוּחַ הַחַיִּים, וְהוּא הַמִּשְׁכָּן שֶׁלָּהּ. . וְקֶשֶׁר הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת בָּאֲוִיר- כְּקֶשֶׁר הָאוֹת בַּנָּקוּד, בְּעֵת הַהַזְכָּרָה, שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁיִּפָּרְדוּ זֶה מִזֶּה\"... ובספר חיי העולם הבא עמוד נח כותב: \"דמיאן נקודתא באתוותא כנשמתא דחיי בגופיא דאינשי\". פירוש ,דומות הנקודות באותיותיה כנשמת רוח חיים בגוף האדם, כלומר שהאותיות לא יתכן להניעם בלא ניקוד. על הקשר הקדום בין האותיות לבין רוח הקודש , על פי דרכו של אבולעפיה הוא כותב בספר חיי העולם הבא, עמי ל', וכאן אנו נחשפים לשיטה מופלאה, שנהגו בה המקובלים, אך אצל אבולעפיה היא מקבלת עוד משמעויות נוספות ומסייעת לנו להרחיב את התודעה ולהתקרב בדרך זו להשגה הרוחנית שאליה הוא מוביל אותנו בדרכו הייחודית. כדי לחזק בנו את ההשגה לגבי הקשר בין המונח \"רוח הקדש\" לבין כ\"ב אותיות הקדש המוטמעות בנו, הוא לוקח אותנו למסע של חקירה, מתוך סיפור בריאת העולם, ומתווה לנו דרך של גילוי הנסתר בתוך פשטות המילים המתקיימות בין פסוקי התורה. והוא מבסס בהדרגה את ההוכחות על סמך גימטריות וצירופים של האותיות. והנה ההסבר: בספר בראשית נכתב על גן עדן.בפסוק : \" ונהר יוצא להשקות את הגן \"- במילים אלו טמון סוד של טרום בריאת העולם , בו כבר היה קיום לכ\"ב האותיות. והנה ההסבר על פי ר' אבולעפיה, המבסס את משנתו על פי הגימטריות והצירופים נהר – על פי גימטריה מגולגלת =כב אותיות הקודש. כיצד? נהר= 255 כב אותיות הקודש = 1254 ואז הוא פועל על פי מה שהוא מכנה- גימטריה מגולגלת ואז- מתייחס ליתרת האותיות בפסוק – \" ונהר יוצא מעדן .. להשקות את הגן \" לוקח את המילים \" מעדן ..את הגן \" ובגימטריא אנו מקבלים: מעדן את הגן = רוח הקדש= 623 משמע נתהוותה משמעות חדשה, כפי שאבולעפיה אוהב ללמדנו ולהרחיב תודעתנו: כב האותיות, שהם ה נהר , יוצאים להשקות רוח הקודש. להלן המהלך מתוך חיי העולם הבא, עמ ל : \" וְיָדוּעַ לְכָל בַּעַל דַּעַת הַתּוֹרָה שֶׁהַתּוֹרָה הִיא בֶּאֱמֶת לְבַדָּהּ ע\"ץ החיי\"ם ,כְּלוֹמַר אותיו\"ת הקד\"ש -וְכָךְ הוּא שָׁוֶה בְּגִימַטְרִיָּא מְגֻלְגֶּלֶת. וְאָמְנָם כ\"ב אותיו\"ת הקד\"ש- בְּגימט' נה\"ר וְזֶהוּ \"וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן\". כְּלוֹמַר האמ\"ת ג\"ן עד\"ן שֶׁהוּא סוֹד מעד\"ן א\"ת הג\"ן -שֶׁהוּא בְּגִימְט' רו\"ח הקד\"ש. וְעַתָּה קְרָאוּהוּ כָּךְ, כ \"ב אוֹתיוֹת הַקֹּדֶשׁ יָצָא לְהַשְׁקוֹת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ..\". אבולעפיה מחזק בנו את הידיעה, כי כב אותיות הקדש כבר מוטמעות בדיבור שלנו, ורוח הקדש שרויה בכל אחת מאותיות הקדש ,בהן אנו יוצרים את הדיבור שלנו. מכאן אנו למדים את כוחן של האותיות, בהן אנו יוצרים את המילים, שבהן אנו משמיעים את קולנו. עצם הידיעה הזו יש לה משמעות עצומה עבור כל אדם, ליצירת נוכחות זכה בתוכו, עם מוכנות להתקרב לדרגת ידיעת האלוהות, עם זאת בעת התכוונות להידבק בשמות האל, בעת ההזכרה, נוצר רישום של הרצון, הכוונה וההתבוננות באותיות החקוקות, בגופו בנפשו וברוחו של האדם. ","title":"","titleAlign":"right","titleBold":true,"subtitle":"","subtitleAlign":"right","subtitleBold":false},{"id":"44ccd5a5-3022-4f50-9e98-e342d50a24d6","type":"text","content":" השאלה הנשאלת, האם רוח הקדש שוכנת בדיבור שלנו בכל תנאי, או שנדרשים תנאים מסוימים כדי לקבל את השראת רוח הקדש בכ\"ב אותיות הדיבור , שאנו משמיעים בקולנו.? מהם התנאים, וכיצד מצטרף הקול שלנו לתכלית ידיעת השם ? ומהן הדרכים הנוספות בהן נוכל לדבוק בהשם ולדעת אותו בכל מאודנו? והיכן, אם כן, טמן הקב\"ה את כ\"ב האותיות בתוכנו? בקו ל, ברוח ובחמישה מקומות בפה ,(מוצאי הפה), שמשם הן יוצאות, והביטוי של כל אחת מהאותיות, גם הוא ייחודי למקום מוצאה בפה, בשילוב הקול והרוח/ הנשימה . ( ואני מוסיפה - גם על פי מוצאה בגוף -המקום בגוף ממנו בוקע הקול בדרכו אל מוצאי הפה) \"...וְעוֹד אָמְרוֹ שָׁם כ\"ב אוֹתִיּוֹת חֲקוּקוֹת בְּקוֹל , חֲצוּבוֹת בָּרוּחַ , קְבוּעוֹת בַּפֶּה בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת. וְזֵכֶר מָקוֹם מִבְטָאָן וּמוֹצֵא כָּל אַחַת מֵהֶן לְפִי מְצִיאוּתָן\"... (ספר אור השכל - חלק ד חלק נ' עניין ב' סימן מ') בספר מפתח הרעיון – עמ יח מחזק אבולעפיה את הקשר בין השכל הפועל באדם, הנקרא רוח הקודש , המתקשר למושגים: קול רוח ודיבור . \".. והשכל שלו בכללו הוא מן השכל הפועל -הנקרא רוח הקדש - הוא קול ורוח ודבור\". ... . והקול - קול דברים כמו שנאמר: \"משה ידבר והאלהים יעננו בקול \" (שמות יט' יט'). .. . ודבור -הוא דבר יי' , שבו נעשו שמים וארץ, שנאמר \" בדבר יהוה שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם\" (תהלים לג' ו'). ו רוח - זה רוח הקדש ... ודע שאין דבור באדם בלתי כ\"ב אותיות הקדש ובלתי חמש תנועות, המניעות אותם בחמשה מקומות של פה\". בספר חיי הנפש – סוד י\"א מדבר ומזכיר לנו אבולעפיה, את תודעת הכל אלוהות , ויוצר הקבלה בין העולם הנגלה ונשמתו ,לבין העולם הקטן- גוף האדם- ונשמתו. הקבלה בין הגלוי והנסתר \"וכמו שיש לגוף הנגלה נשמה מיוחדת נסתרת...הנקראת \"יחידה\" .. \"...כן יש לעולם הנגלה נשמה מיוחדת נסתרת -היא הנקראת אלהות ...\" \"... ודע כי כל נשמתך מאלוה , ונשמתך מאלוה ,וכאשר יש בעולם אלהות - כן יש בהם גם כן אלהות\". בספר אוצר עדן גנוז עמ 34- הוא מתאר לנו מה מרגיש האדם בעת החיבור אל האלוהי נקודות שיעזרו לאדם להבין שאכן הוא מצוי בחוויה זו.: מה תרגיש בעת החיבור ? \"... ותשיג בזה שהאותיות כולן חקוקות בלבך , חצובות מרוח הקדש ברוחך , שלכך אמר ורוח אחת מהן, והיא רוח הקדש שנחקקה בך מרוח הקדש בעצמה . עד שתבין מדעתך שבקרבך רוח הקדש והיא מדברת בך ולא חוץ ממך , ומהכרתך עצמך תכיר כל המציאות החקוק עמך...\" ","title":"","titleAlign":"right","titleBold":true,"subtitle":"","subtitleAlign":"right","subtitleBold":false}]