טיפול בגמגום

נ. ביקש להשיג יכולת דיבור זורמת יותר ,עד כדי הפסקת הגמגום.
בזמן התשאול עלו תיאורים על משברים קשים במשפחה אשר נ. הושפע מהם, עד שהגמגום התחזק.
נ. הוא בחור עדין, רגיש, בעל קול שקט ורך. מדבר לאט ובהיסוס.
מתאר קושי לדבר מיוחד במצבים של מתח או צורך לעמוד על דעתו מול אחרים, ובעיקר בני הבית וחברים קרובים.
התחלנו בעבודה על האופן בו הוא שר.
נ. העיד על עצמו כי אינו שר כמעט, מרגיש שהוא מזייף ובעיקר- מתבייש.
כמו כן זכר שאביו היה נוהג לשיר.
נ. החל בשיר האהוב עליו כשהוא צמוד למילות השיר .
התבוננתי בפיו של נ. כשהוא שר ושמתי לב למיפתח הפה המצומצם, לנוקשות בלסתות, ולקושי לעלות לצלילים הגבוהים יותר ולרדת לצלילים הנמוכים מאוד.
עיקר הצליל הופק בעזרת אינפוף, ונעשה מאמץ גדול להפיק קול.

ידוע הוא ,כי הגמגום אינו מתרחש בשעת השירה,אי לכך, חשוב היה לחזק את היכולת הזו אצל נ.
על מנת לקבל היבט חיובי על קולו.
1-
התחלנו בעבודה על מיפתח הפה- להגדיל את מיפתח הפה מעט יותר ויותר, תוך כדי הוצאת אוויר, נשימות אל בית החזה, הבטן, ולאחר מכן הוספת קול על גבי הנשיפות.
נ. החל להיפתח אט אט, להרחיב את הנשימה, שהיתה קצרה הרבה יותר לפני כן (כנראה מן הצורך לחנוק תחושות ,רגשות קשים וכד'.)
עם תנועות של A E I O U התחלנו לעבוד על צלילי שונים, באורכים שונים תוך כדי הוספת האוויר.
בשלב הבא הגיעה התנועה- הוספת תנועה לתנועת הקול היוצא מן הפה.
היה זה צעד משמעותי מאחר והתגלה קושי להניע הידים והרגליים בקצב המתבקש.
אט אט ,תוך כדי הכנסת קצב תנועתי גם להברות סתמיות, ושליחת קולות למרחב הורגש יותר ויותר שחרור ורוגע, ובמהרה השתחררה לה הבושה.
בכל השלבים הללו הצטרפתי לעשייה יחד עם נ. על מנת לחזק, לעודד ולתמוך בתהליך.

2-
בשלב זה ביקשתי מנ. לשיר שוב את השיר שבו פתח, והנה ,מה גדלה הפתעתו כשהצליח לשיר בקול גדול יותר, פתוח יותר, בשילוב תנועות גוף שליוו את התהליך- וקולו ה"קטן "גדל והתעצם ,והוא החל לחוש את נוכחות הקול שלו בתוך גופו.

3-
לאחר החוויה העוצמתית הנ"ל ביקשתי מנ. להקריא לי קטע אקראי מתוך ספר שהיה מונח בספריה שבקליניקה.
נ החל לקרוא לאט,עם עצירות.
ביקשתי ממנו לחזור ולקרוא שוב,אך הפעם בשילוב תנועות רגליים, בקצב הליכה.
תוך כדי רקיעות, בקצב ,יחד עם הנעת הגוף ,נ. החל להקריא באופן שוטף לחלוטין את הטקסט שהיה לפניו.
ניסינו גם טקסט חדש ,רק כדי לאשש את השינוי , ואכן כך קרה גם הפעם.
ראו איזה פלא. קול, תנועה ,נשימה וצליל-ו הנה משתנה לה התמונה .
ובכן, ברור ,כי נדרשת כאן עוד עבודה על מנת להפנים התנהלות שונה בזמן הדיבור.

היה זה מפגש ראשון בלבד וכבר נ. יצא בתחושה של שחרור ,של : אפשר גם אחרת.
למחרת דיווח כי קיבל אומץ לומר דברים לבני משפחתו, שלא העז לומר, ואף החל לשיר בבית, אומנם בשקט,
אך זה דבר שמעולם לא עשה לפני כן.


הטיפול בנ. נמשך מספר שבועות, שבהם חלה התקדמות משמעותית ביותר גם בדיבור, בהבעה, ובמקביל-ברבדים נוספים: הביטחון העצמי של נ. התגבר, הוא גילה אומץ לשתף בשירים אישיים ששמר במגירה והחלטנו יחד לעבוד עם השירים שכתב ולהלחין את חלקם על מנת לאפשר לו לשחרר את יכולותיו בפני אחרים ולהאמין במסוגלות שלו לתרום לחברה, לחברים ובעיקר לתת לעצמו הזדמנות להביא את כל מי שהוא ללא שום הסתייגות.
נ. החל להביע את דעותיו ,רצונותיו בפני בני המשפחה, חברים ,ואף בעבודה אזר אומץ לומר את דברו. נ. החל לחוש כמו אדם ש"רואים אותו" ,"מקשיבים לו" תחושות חדשה לאדם אשר חווה חוסר נראות בגלל קשיים בדיבור.
כיום נ. מבקר בקליניקה מידי פעם, לצורך חיזוק , אך בעיקר ממשיך ליישם בכל רגע את מה שרכש במהלך תקופה קצרה זו.
כמו כן נ. מכין את הדרך להוצאת ספר השירה הראשון שלו. כמה מבורך. כמה מרגש.