תהל פורה

הקול המתהווה / כתבה: תהל פורה
(שיר מסכם – כל השירים בתהליך)
בין השירים והצלילים
בין הדמעות והצחוקים
השיחות והחיזוקים,
התהליך היה צריך להגיע גם לטונים הגבוהים,
איכשהו את הטונים הנמוכים היה קשה להפיק,
משהו לא מחובר שם מבפנים,
אל הבטן, אל האדמה, אל שורש החיים.
נתק בין הנשמה והגוף,
סדק בתיבת התהודה ושבר בקול.

וכך,
עם נרותיי הזעירים על העגלה עם הסוסה,
בליל סתו בחלוני,
עם החליל והגיטרה
בין רק על עצמי והסודות
בין ים הרחמים ושיר תקווה
ואפילו שיר אהבה ישן,

בחרישיות, מנגינה עדינה וצלולה נשמעת
יוצאת מתוך פשטותו של החליל,
יוצאת מנשימת הלב ומהדהדת במרחב,
פותחת את תיבת התהודה
ומרטיטה את מיתרי הנשמה הרחוקה.

וטון מיוחד מתגבש ומתכוונן
מין התייצבות פנימית של מבנה הקול
בתוך מעטפת הגוף המשתוקקת להוציאו לאור.
להפוך אותו לממשי, מוחשי ומורגש,
נוכח במלוא הדרו המשווע,
משחרר מתוכו את הזיוף,
את הנפש הכלואה במעמקים,
ומקרב את הנשמה התלויה ומחכה במרומים.
ומתוך החיבוק השמיימי ונגיעה באצבע הזהב
נוצר האיחוד הנכסף כל כך.
מיזוג בין החומרים והמימדים,
חיבור בין עולמות,
מין סחרור ומחול של כל החושים והצבעים,
טשטוש הקיים ולידת החדש,
קולם הנולד של הגוף והחיים הנוצרים.

לרחף על פני הקול, לשמוע אותו ולהתענג,
להנות מיפיו וצלילו ולהתקשט בו,
ובקלילות, כמעיין הנובע
לנוח על המילים ולשמוע את השקט שבפנים,
להרגיש את שכרון החופש והבטחון
את חופשיות הנשמה והדיבור של ההוויה.

תהל פורה (אוגוסט 2014)