במשך שנים אני מסתובבת בעולם עם הרבה קולות בפנים. קולה של אימי, קולו של אבי, של אחיי הגדולים, של החברה הקיבוצית,קולות שונים ומשונים ולא חיוביים.
רק קולי שלי אינו נשמע, נעלם, נאלם, עד עתה.
"את לא מספיק טובה" ,"את לא בסדר" , "אני מושלמת, ואת לא" , " מהיום את עזובה לנפשך", "ילדה סוציומטית, כפויית טובה, קרצייה..."
,"מה יהיה עם השיער שלך , עם הבטן הגדולה? את לא חזקה , שרמוטה, זונה, עצלנית, חריגה, משוגעת, מוזרה.. "אלו הם הקולות והמילים אשר ליוו אותי כל החיים.
מעצה ואילך איני מרשה עוד לדבר אלי כך. מי שרוצה להיות איתי בקשר , לבלות בקרבתי, יצטרך לכבד ולאהוב אותי כפי שאני.
איני מוכנה עוד לספוג עלבונות, אלימות מילולית ונפשית,
קולי שלי מתחיל להתגלות ,לעלות מתחת לפני השטח, להישמע.
אני טובה ,חכמה,יפה, מוכשרת גדולה מהחיים, מלכה, ענוגה , בריאה,חזקה, אני אהובה ואוהבת מכבדת ומעריכה את עצמי . אני יעלה ולא יהודית ולא .. ולא ה... שמסתובבים בקיבוץ .אני אני. אני שלמה,אני טובה, טובה, טובה. מגיע לי רק הטוב ביותר . אני אמא טובה, אני עושה עבודה נפלאה עם הבן שלי. אני שוברת את השתיקה. אף אחד לעולם ,לעולם לא יגע בי בצורה לא נאותה, אף אחד לעולם לא ידבר אחי עוד בצורה לא יפה ומכובדת.
יש בי עוצמה וחוזק. אומץ ללא מורא. לא אתן עוד לאנשים להוריד אותי יותר למטה. לא אשפיל עוד מבטי, אכופף שוב אתגרי. מעתה אלך זקוף, אישיר מבט, אשמיע את קולי!
יעלה.